<h1>ספר החינוך מצוה שד"מ</h1>
<h2>דף כב.</h2>
שלא נעבוד בעבד עברי בעבודה שיש בה בזיון גדול והכנעה שדרך לעבוד כן בעבד כנעני, שנאמר [ויקרא כ"ה] לא תעבוד בו עבודת עבד, ואמרו זכרונם לברכה בספרא בפירוש ענין זה שלא יטול אחריך בלינטא, והוא כלי של בגד קטן שעושין בני אדם לישב עליו בכל מקום שהם כשהם יגעים, ודרך העבד הנבזה שנוטל אותו כלי ומוליכו אחר אדוניו, וכמו כן אמרו ולא יטול לפניך כלים לבית המרחץ, והם זכרונם לברכה ביארו אלו המלאכות, והוא הדין שנלמוד מהם לכל כיוצא בהן. נמצא שיש לו לאדם שיתן אל לבו אי זו מלאכה יצוה לעבדו עברי, וזהו מכלל מה שאמרו זכרונם לברכה [קדושין כ"ב ע"א] כל הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו. ומכל מקום ממה שאמר הכתוב [שם] כשכיר כתושב יהיה עמך יש ללמוד שיכול אדם לצוותו בכל הדברים שדרך בני אדם לצוות השכיר והתושב, ובאמת השכיר שהוא אדם בן חורין ברוב איננו נשכר במלאכה בזויה, וכמו כן התושב שהוא אדם שבא לגור בארץ אחרת ודרכן של תושבים לעבוד בעל הבית שהם מתגוררים עמו לרצונם ועל כן לא יעשו מלאכה בזויה ביותר, ועל כן אמר הכתוב כשכיר כתושב יהיה עמך ששני אנשים אלו אף על פי שהם עובדים אין עבודתם עבודה בזויה ברוב הפעמים, ואף על פי כן צריך העבד לנהוג בעצמו מנהג עבדות ויכבד אדניו בכל כחו ולא יתגאה בכל זה שאמרנו. משרשי המצוה כדי שיתן האדם אל לבו כי האומה שלנו היא הנכבדת מכולן ומתוך כך יאהב אומתו ותורתו ויתן אל לבו גם כן כי כמו שזה העבד עברי נמכר לו מפני דוחקו כך איפשר שיקרה לקונה אותו או לאחד מבניו אם אולי יגרום להם החטא ובכבדו עבדו יחשוב מחשבה זו בלי ספק, ומתוך מחשבתו זאת יזהר מחטוא ליי. ועוד תועלת אחר בדבר שילמד האדם נפשו במדת החסד והרחמים ויתרחק ממדת האכזריות הרעה, ובהכין נפשו אל הטובה תקבל טוב, והשם חפץ להעניק מברכותיו אל בריותיו כמו שכתבתי פעמים הרבה במצוות הקודמות. מדיני המצוה מה שדקדקו זכרונם לברכה פרק קמא דקדושין [כ"ב ע"א] ממה שאמר הכתוב [דברים ט"ו] כי טוב לו עמך, עמך במאכל ועמך במשתה, שלא תהא אתה אוכל פת נקיה והוא אוכל פת קיבר, אתה שותה יין ישן והוא שותה יין חדש, אתה ישן על גבי מוכין והוא ישן על גבי התבן. וכן אמרו זכרונם לברכה שלא ידור האדון בכרך והעבד בכפר, שנאמר [ויקרא כ"ה] ויצא מעמך. ויתר פרטיה בספרא ובקדושין. ונוהגת בזכרים ונקבות בזמן שהיובל נוהג, וכבר כתבתי בראש הסדר באיזה זמן היובל נוהג. ואף על פי שאין ראוי לאשה שתקנה עבד מפני החשד בכלל המצוה היא מכל מקום. ועבר על מצוה זו ועבד בעבד עברי בעבודות הבזויות עבר על לאו זה, אבל מן הדומה שאין בזה חיוב מלקות, לפי שאין בו מעשה כי בדברים יוסר עבד לעשות מלאכתו בזויה או נכבדת. וכבר כתבתי למעלה כי כל לאו שאיפשר לעבור עליו מבלי מעשה אף על פי שנעשה בו שום מעשה שאין לחייבו מלקות עליו דלאו שאין בו מעשה נקרא מכל מקום, זה דרכי זך בעיני.
